ספר מצוות קטן, רמזים פ״ט

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

89 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות אבל פ"ב. סמ"ג לאוין רלד רלה טור י"ד סי' שסט: שלא יטמא כהן למת כדכתיב ויקרא כ״א:א׳ לנפש לא יטמא בעמיו ויש לאו אחר דכתיב על כל נפשות מת לא יבא מיירי בכהן גדול ותניא בת"כ אמור פרשת ב' נאמר' טומא' בכ"ג ונאמרה טומאה בכהן הדיוט: מה כהן גדול חייב בלא יטמא ובלא יבא: אף כהן הדיוט חייב בלא יטמא ובלא יבא: ולא יטמא רוצה לומר טומאת מגע: ולא יבא מיירי בטומאת אהל: וכגון שבא' עליו טומאה וביאה כאחד אז חייב גם בלא יבא כגון שנכנ' בשידה תיבה ומגדל ופרע המעזיבה: אי נמי כגון שהיה חולה גוסס ונפיק נשמתיה כד יתיב שטומאה וביאה באין כאחד: ודרשינן בני אהרן יכול אף חללים ת"ל הכהנים בני אהרן אפי' בעלי מומין אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים: ומסיק פרק חרש שלא יטמאנו בידי': ודרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן: ודרשינן בעמיו פרט למת מצוה כי אם לשארו זו אשתו הקרובה ולא ארוסה אליו ולא גרושה לאביו ולאמו לבנו ולבתו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא: ומה בנו ובתו ראויין לירשו אף אחיו ואחותו ראוי' לירשו: פרט לאחיו ולאחותו מן האם: ולאחותו הבתולה דרש ר' יוסי ור' שמעון וקיימא לן כוותיהו הכי ולאחותו הבתול' פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ: אשר לא היתה לאיש: פרט לארוסה הקרובה: לרבות נתגרשה מן הארוסין: אליו לרבות בוגרת. לה יטמא: על הודאי הוא מטמא ואינו מטמא על הספק כגון ספק אחיו ספק אינו אחיו: ספק בנו ספק אינו בנו: לה יטמא ואינו מטמא על אחרת עמה פי' לאחר' שאינם מתו הלכך אסור לכהן לכנס בבית הקברות לקבור אביו או אמו כי בחזרתו יטמא לשאר מתים: ואין כהן מטמא לאבר מאביו ר"ל אבר מן החי מאביו ואינו מטמא לקרוביו אלא כשהן שלמים ומת תופס ארבע אמות לטומאה: ואם יש מחיצה מותר: ועל הגוסס פסקו בה"ג ורב אלפס שמותר הכהן לעמוד עליו עד שתצא נפשו: וה"רר אליעזר ממיץ אוסר: וכן רבותינו מאייברא: ואין כהן מטמא לאשתו פסולה ונפקא לן מלהחלו. כהן שנכנס לאהל המת בשוגג והתרו בו ויצא מיד פטור ואם לאו חייב אך אם נכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו באונס ופרע עליו המעזיבה בזה איבעיא לן אי צריך שהייה למלקות ולא איפשיטא לן וי"א דמלקות ליכא דבשהייה אין בה מעשה: כהן שנטמא וחזר ונטמא והתרו בו על כל פעם ופעם לוקה על כולם: ואמרו בפרק קמא דעכו"ם דקיימא לן הלכה כר' יוסי דאמר כהן מטמא לדבר מצוה בטומאה דרבנן: כגון בחוצה לארץ ובית הפר לדון ולערער עם הגוים וצריכים כהנים ליזהר מלטמא בקברי גוים ולא מבעיא במגע ובמשא דמטמא לכ"ע אלא אפי' באהל נמי מטמא דאין הלכה כרבי שמעון אלא הלכה כסתם משנה דמדורות גוים עכו"ם טמאים: וטומאת אהל שהוא מוזהר עליה צריך שלא יאהיל בגופו או בידיו על המת: או שלא יאהיל המת עליו או על א' מאיבריו ולא יכנס תחת דבר הטמא המאהיל על המת או על אחד מאיבריו: וכן לא יגע בדבר המטמא במגע: ולא ישא דבר המטמא במשא: ואלו מטמאין באהל כזית מן המת: וכזית נצל: פי' בשר שנמוח ונקרש: ואם לא נקרש אינו מטמא כי בידוע שלא בא מן הבשר ומלא תרווד רקב: ומין זה אינו מצוי בינינו שאין יכול להיות אלא ו בנקבר ערום בארון של שיש: והשדרה והגולגולת ואבר מן החי: ואבר מן המת שיש עליו בשר כראוי: ורוב מניינו ורוב בניינו פיר' רוב בניין בגוב' האדם שתי שוקיו וירך אחד: ורוב מניין קכ"ה איברים ורובע עצמות ורביעית דם ודם תבוסה מטמ' מדרבנן ואיזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעי' דם: כל אלו מטמאין גם במגע: חוץ מתרו' רקב שאינו מטמ' במגע : ואלו מטמאין מגע ובמש' ואינם מטמאי' באהל: עצם כשעורה: וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן החי ואבר מן המת שאין עליו בשר כראוי והשדרה: והגלגולת שחסרו וחסרון שדרה כדברי ב"ה חוליא אחת ובגולגולת כסלע: והרבה נקבי' כולם מצטרפים לכסלע הגולל מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא פר"שי גולל זהו כסוי הארון: דופק נסרי' שהגולל נשען עליו: ור"ח פירש המצב' זהו הגולל והאבנים שהיא נשענת בהם קרויים דופק והאבנים שסומכין אותו דופק קרויים דופקי דופק ואין כהן מוזהר עליהם ולא על כלי מתכות שנגעו במת: דתניא בכל טומא' שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ורוצה לומר שם טומאה : והנוגע בקבר סתו' שיש בו חלל פותח טפח על טפח ברום טפח: הנוגע מן הצדדים טמא ואם אין בו כשיעור הזה טהור: רק כנגד הטומא' שטומא' בוקע' ועולה בוקעת ויורדת: וקבר שהוא פתוח וכן בית ואהל פתוחין ויש בהן טפח חלל מותר לכהן לעמוד עליהם או תחתיהן ופריב"ם מתוך המשנ' חלוקי החלונו' המביאין טומא' בין בית לבית ובין בית לעליה אם הוא חלון העשוי לתשמיש ויש בו טפח על טפח מרובע מביא: ואם מיעטו כל שהוא אינו מביא והוא שמיעטו בדבר שאינו מקבל טומאה ובטלו ואם לא בטלו צריך שיסתום כל החלון ואז חוצץ וחלון העשוי לאורה ובידי אדם וגלוי שיעורו כאיסר האיטלקי שהוא כסלע נירונית: התחיל לסותמו ולא הספיק לגומרו: אם נשתייר אצבעיים ברוחב גודל מביא הטומאה: בפחות מכאן הרי הוא כסתום וחלון שלא נעשה ע"י אדם שיעור כמלא אגרוף של בן אבטיח והוא כראש גדול של כל אדם וחלון העשוי לאויר לשמור גנות ופרדסים שיעורו כמלא מקדח קטן: המת בבית ולו פתחי' הרב' כולם טמאים פי' אם יש דבר הבולט כנגד הפתח או ע"ג הפתח טמאים מפני שסוף טומאה לצאת: נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורין: חישב להוציאו באח' מהם או בחלון שיש בו ד' על ד' טפחים מציל ואפי' חישב משימות כדברי ב"ה: ואפילו למפרע: ואם נושא על כתיפו מקל שיש בהיקפו טפ' יזהר שלא יאהיל צד א' על המת מדרבנן: וכל שבמ' טמא חוץ מן השיניים: והצפרנים והשיער שלא בשעת חיבורן הן טהורין הא בשעת חיבורן טמאין: האשה שמת עובר' ונפתח הרחם עד שנרא' ראש הנפל כפקיע של שתי הבית טמא: וכן המפל' שליא הבית טמא: ושדה שנחרש בה קבר אסור לכנס לתוכה ומדורו' הגוי' ששהו שם מ' יום אסור לכנס בתוכן מן הדין: אך עתה יש חזירים בינינו: ומחפשין אחר נבלות לכך נהגו שלא להחזיק טומא': ובפ"ח דאהלו' שנינו יש מביאין הטומא' וחוצצין ויש מביאין ולא חוצצין ויש חוצצין ולא מביאין: לא מביאין ולא חוצצין: ואלו חוצצין ומביאין השידה תיבה והמגדל וכורת הקש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש לה שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש והם הנקראים כלי עץ הבאים במדה: ופשוטי כלי עץ ופשוטי כלי עור ויריעה: וסדין. ומפץ ומחצלת שהן עשוים אהלים ובהמות או חיות בין טמאו' בין טהורות והעוף שקינן בחלון והעושה מקום לבנו בשבלים ואוכלין שלא הוכשרו שאינם מקבלים טומאה וירקות המתקיימות בימות החמ' ובימות הגשמים: כגון האירוס: והקיסו' וירקו' חמור ודלע' יונית והזיזין וגזוזטראות הסככות והפרעות שהם יכולים לקבל מעזיבה בינונית: ואלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ והפרעות אבן שיוצאת מן הגדר: ואלו מביאין ולא חוצצין כלי עץ שאינו בא במדה: מפני שהם ככל הכלים ומטמאין: וה"ה לאדם: ויריעה ופשוטי כלי עור: וסדין: ומפץ ומחצלת שאינם עשוים אהלים אלא מתוחים בלבד ואין להם שפוע ואין להם כתלים: ובהמ' וחיה שמתו ואוכלין טמאים ומוסף עליהם ריחיים של יד אדם: פי' שהם בכלל כלי אבני' שאמרנו למעל' שאין חוצצין: ואלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה: וחבילי המטה והמשפלות והסריגות של חלונות: פי' שאם היה חלון בין שני בתים וטומאה בבית אחד ואחד מאלו יהי' מתוח בחלון זה לסותמו: אף על פי שיש ביניהם אויר חוצצין: ולא יצטרפו נקבי הסריגות לפותח טפח: פי' מסכת פרוסה היא הבגד קודם שיארוג: והמשפלו' הם קופות שמוציאין בהם זבל ואלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות שהם מחוברים לקרקע חוץ מן הד' ששנינו וכיפת השלג והברד והגליד והמלח והקופץ ממקום למקום והעוף הפורח: וטלית המנפנפ' וספינ' הצפה על פני המים: קשר הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה: וכבש האבן ע"ג הטלית: מביאה הטומאה ואם לאו אינה מביאה והכל טהור: וארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח: טומאה כנגד הארוב' הבית טהור טומאה בבית מה שכנגד ארובה טהור:

89 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו:

89 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּקְרוֹבָיו בְּמוֹתָם:

1 שלא יטמא כהן למת דכתיב לא יטמא בעל בעמיו ויקרא כא

89 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא בעמיו" ויקרא כא,א.

89 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּמֵת זוּלַת בַּקְּרוֹבִים הַמְּבֹאָרִים בַּכָּתוּב – שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּמֵת זוּלָתִי בַּקְּרוֹבִים הַמְּבֹאָרִים בַּכָּתוּב. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא א לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו, כְּלוֹמַר כָּל אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים לֹא יִטַּמֵּא לְנֶפֶשׁ מֵת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּפֶשׁ טוֹבָה לֹא תָּמוּת, יְכַנֶּה הַכָּתוּב הַגּוּף בְּשֵׁם הַנֶּפֶשׁ, כִּי הוּא הָעִקָּר. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַכֹּהֲנִים נִבְחֲרוּ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם, עַל כֵּן הִרְחִיקָם מִן הַמֵּת, וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה מצוה קנט, שֶׁעִנְיַן הַטֻּמְאָה דָּבָר נִמְאָס וְנֶאֱלָח, וְגוּף הָאָדָם הַמֵּת פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֻמְאָה חֲזָקָה עַד מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל טֻמְאָה. וְהָעִנְיָן הוּא כִּי בְּהִפָּרֵד מֵעָלָיו צוּרַת הַשֵּׂכֶל הַחַיָּה הַטּוֹבָה וְיִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ, בְּשֶׁגַּם הוּא בָּשָׂר פָּחוּת וְגָרוּעַ וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל הָרָעוֹת, וְגַם בְּרָעָתוֹ רַבָּה הֶחֱטִיא הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה בְּעוֹדָהּ שׁוֹכֶנֶת אֶצְלוֹ, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיְּטַמֵּא כָּל סְבִיבָיו בְּהִתְפַּשֵּׁט מֵעָלָיו כָּל הוֹדוֹ שֶׁזֶּהוּ נַפְשׁוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ כִּי אִם הַחֹמֶר הָרַע, וְרָאוּי בֶּאֱמֶת לִמְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, זוּלָתִי לַקְּרוֹבִים שֶׁהֻתַּר לָהֶם, כִּי אֲחִיהֶם בְּשָׂרָם הוּא, וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה דַּרְכֵי נֹעַם וּנְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם וְלֹא רָצְתָה לְצַעֲרָם כָּל כָּךְ כִּי יֵחַם לְבָבָם עַל הַקָּרוֹב הַמֵּת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב תּוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר הוּא בְּתוֹכוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת רוּחָם וּלְהַשְׂבִּיעַ נַפְשָׁם בִּבְכִי עָלָיו. וְרָאִיתִי רֶמֶז אֶל הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּטֻמְאַת הַמֵּת, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ירושלמי ברכות פ"ג ה"א כִּי הַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם מְטַמְּאִין, וּלְפִי הַדּוֹמֶה כִּי הַכַּוָּנָה לְפִי שֶׁגּוּפָם טָהוֹר וְנָקִי וְלֹא הֶחֱטִיא נַפְשָׁם, אֲבָל סִיְּעָם לְזַכּוֹתָהּ, וְעַל כֵּן תַּעֲלֶה נַפְשָׁם בִּנְשִׁיקָה, וְעַל גֵּוָם יִשְׁכֹּן אוֹר זָרוּעַ לְעוֹלָם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א, שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, וְטֻמְאַת מַשָּׂא לְמָדוּהָ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִקַּל וָחֹמֶר מִטֻּמְאַת נְבֵלָה. וְטֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בַּמֵּת בֵּין בִּשְׁאָר הַמְּטַמְּאִין, עִנְיָנָהּ הוּא, שֶׁיִּגַּע הָאָדָם בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ, בֵּין בְּיָדוֹ, בֵּין בְּרַגְלוֹ, אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, אֲפִילּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ נְגִיעָה הִיא. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב טומאת מת א ג שֶׁאֲפִלּוּ נְגִיעָה בַּצִּפֹּרֶן אוֹ בַּשִּׁנַּיִם נְגִיעָה הִיא, וְכַגּוּף הֵם נֶחְשָׁבִים. וְטֻמְאַת מַשָּׂא הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, הוּא שֶׁיִּשָּׂא אָדָם הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ, אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ כַּמָּה כֵּלִים, הוֹאִיל וּנְשָׂאָהּ נִטְמָא. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבְּגוּפוֹ הֲרֵי זֶה בִּכְלַל נוֹשֵׂא וְטָמֵא. וּמֵסִיט בִּכְלַל נוֹשֵׂא הוּא גַּם כֵּן. וְכֵיצַד הוּא הַהֶסֵּט? כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁ קוֹרָה טֻמְאָה, מִכֵּיוָן שֶׁהֵנִיעַ הָאָדָם הַקּוֹרָה בְּשׁוּם צַד הוֹאִיל וּמִכֹּחוֹ הֱנִידָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּרֹאשׁ הָאֶחָד שֶׁל קוֹרָה, וְהָאָדָם הֱנִידָהּ בָּרֹאשׁ הָאַחֵר, הֲרֵי זֶה מֵסִיט וְטָמֵא, וְטֻמְאָה זוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ הִיא טֻמְאַת הֶסֵּט הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. וְטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְגִיעָה שֶׁאֵין בֵּית הַסְּתָרִים בִּכְלַל נוֹגֵעַ, מְטַמְּאָה הִיא מִשּׁוּם דִּין נוֹשֵׂא, שֶׁהַנּוֹשֵׂא בְּבֵית הַסְּתָרִים נוֹשֵׂא נִקְרָא וְטָמֵא. וְאֵין מִתְטַמֵּא בְּמַשָּׂא בְּלֹא נְגִיעָה אֶלָּא הָאָדָם בִּלְבַד, וְלֹא הַכֵּלִים. וְטֻמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ זוּלָתִי בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד וְלֹא בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת, וְהַצָּרַעַת אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאָה בְּבִיאָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, וְהַמֵּת מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אוֹ אֹכָלִין וּמַשְׁקִין, וְאֶחָד הָאָדָם שֶׁנִּכְנַס כֻּלּוֹ בְּאֹהֶל הַמֵּת אוֹ אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִכְנִיס שָׁם יָדוֹ אוֹ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חָטְמוֹ, הֲרֵי זֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ עי' נזיר מג א. וְהַנְּפָלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבְרֵיהֶם מְטַמְּאִין, וְכַזַּיִת בָּשָׂר מִן הַמֵּת, וְאֵבֶר אֶחָד שָׁלֵם שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת בָּשָׂר, כָּל אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. וְאֵבֶר נִקְרָא כָּל אֶחָד מִמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם, שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם יֵשׁ בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת. וְאֵין הַשִּׁנַּיִם מִן הַמִּנְיָן. עַצְמוֹת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר, אִם הָיְתָה נִכֶּרֶת בָּהֶן צוּרַת הָאָדָם מְטַמְּאִין אֲפִלּוּ בְּאֹהֶל. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲצָמוֹת, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁמְּטַמְּאִין אֲפִלּוּ בְּאֹהֶל, הַשִּׁדְרָה, וְהַגֻּלְגֹּלֶת, וְרֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל גּוּף וְרֹב מִנְיָנוֹ, כְּלוֹמַר רֹב מִנְיָן הָעֲצָמוֹת וְשִׁדְרָה וְגֻלְגֹּלֶת שֶׁאָמְרוּ דַּוְקָא כְּשֶׁהֵן שְׁלֵמוֹת, אֲבָל חָסְרָה שִׁדְרָה אֲפִלּוּ חֻלְיָא אַחַת, וְגֻלְגֹּלֶת כְּסֶלַע אֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, וּשְׁתֵּי שׁוֹקָיו שֶׁל אָדָם וְיָרֵךְ אַחַת, זֶהוּ רֹב בִּנְיָנוֹ. חָסֵר כָּל שֶׁהוּא אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וָרֹב מִנְיָנוֹ הוּא מֵאָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עֲצָמוֹת מִן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם, וּשְׁאָר עֲצָמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן רֹב בִּנְיָן וְרֹב מִנְיָן אִם יֵשׁ בָּהֶן רֶבַע קַב עֲצָמוֹת מְטַמְּאִין אֲפִלּוּ בְּאֹהֶל, וְאִם לָאו אֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. וְטֻמְאַת הַמֵּת הִיא שִׁבְעַת יָמִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּסֵדֶר טְהָרוֹת, וּבָרֹב בְּמַסֶּכֶת אֹהָלוֹת יו"ד סימן שעב. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בַּכֹּהֲנִים הַזְּכָרִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אֲבָל לֹא בַּנְּקֵבוֹת, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו, בְּנֵי אַהֲרֹן דַּוְקָא וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עַל זֶה וְנִטְמָא לְשׁוּם מֵת חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתֵי מִצְוָה בְּמֵזִיד לוֹקֶה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »